רשמים מדרום אפריקה

הרצאת הח’ חסקין
בפני הועד הפועל של ההסתדרות
“רשמים מדרום-אפריקה”
תל-אביב, ב’ בחשון תשי”ז, 7 באוקטובר 1956

אני מניח שידוע לכולכם שדרום-אפריקה איננו מושג גיאוגרפי בלבד. בדרך כלל כשאומרים דרום-אפריקה הכוונה היא למושג מדיני, למדינה רבתי, הנמצאת באפריקה הדרומית. דרום-אפריקה היא ברית של 5 גלילות, המשתרעת על שטח של מיליון ורבע ק”מ מרובעים. בכדי שיהי לנו מושג לגודלה של המדינה נזכר שארץ ישראל כולה משתרעת על 26,5 אלף ק”מ מרובעים. במדינה העצומה הזאת יושבים 2 מיליון -200 אלף לבנים - ו-10 או 11 מיליון ילידים. עלי לציין, גם תושבי דרום-אפריקה, כולל שלטון המדינה, אינם יודעים בדיוק מה מספר הילידים.

Tesseract-OCR

המדינה היא עשירה מאד. יש בה חקלאות מגוונה, פוריה; גדל שם כל מה שגדל אצלנו ונוסף לזה גדלים פירות סובטרופיים אשר אינם אצלנו, כגון: אננסים, פרי שנקרא באנגלית “פופו” - (נדמה לי שקוראים לפרי זה בעברית “לחם העץ”) וגם פירות מגוונים אחרים. בדרום-אפריקה אין עדיין תעשיה רצינית וזו שסישנה היא עדיין בחיתוליה, עם זאת מצבה של המדינה הוא איתן מבחינה כלכלית. היצוא שלה עצום הלואי ולנו היה כזה - עיקר עשרה של המדינה הם מכרות הזהב, דרום-אפריקה מפיקה שני שלישים מתפוקת הזהב שבעולם. נוסף לזהב שהם מפיקים משנת 1886, נתגלו בעשרות השנים האחרונות מכרות יהלומים עצומים, ובשנים האחרונות התחילו להפיק גם אורניום, אשר כפי שידוע הנהו מצרך בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. כדי שיהיה לכם מושג על עשרה של דרום-אפריקה, אביא לפניכם מספר אחד, מאז שנמצא הזהב בדרום אפריקה ב-1886, במקום שעכשיו עומדת העיר יוהנסבורג, מכרה המדינה זהב לעולם בערך של כ-3 מליארד ו-500 מיליון לי”ש.

יוהנסבורג שהיא אגב אינה עיר הבירה - עיר הבירה היא פרטוריה, עיר לא גדולה באופן יחסי - נמצאת בגובה של 5500 רגל, כמעט בגובה

2

של 2000 מטר מעל פני הים. האקלים של המדינה הוא סובטרופי, ודרום- אפריקה נמצאת מדרום לקו המשוה ועונות השנה הן הפוכות מאשר אצלנו. אצלנו עכשיו מתחתיל הסתיו, אצלם ראשית האביב. אגב כשמדברים על האקלים בדרום-אפריקה אי-אפשר לכלול הכל במושג אחד, כי יש הבדל גדול בין האקלים של יוהנסבורג לבין האקלים של קפטאון, הנמצאת במרחק של כאלף מיל. האקלים ביוהנםסבורג בחורף דומה לאקלים בישראל, בחדשי הסתיו בימות החמה יורדים גשמים לעומת זאת בקפטאון בחורף יורדים גשמים, כמו בתל-אביב ובחיפה ובקיץ אין גשמים.

אדם משלנו, כשהוא מזדמן בדרום-אפריקה, איננו יכול, לא רק להשלים, הוא איננו יכול להבין את הנעשה במדינה הזאת בקשר עם היחס לאדם אשר איננו אירופי, יותר נכון שאינו לבן. כבר אמרתי, כי בדרום- אפריקה יש 2 מיליון ו-200 אלף לבנים. חשוב לציין שבערך כ-600 אלף נמגים על האנגלים, או יוצאי האנגלים, והשאר הם צאצאי הבורים, שנקראים אפריקנס. השלטון כעת הוא בידי המפלגה הלאומית, המורכבת ברובה המכריע מהבורים. מאז שהופל שלטונו טל סמטם המנוח, מפלגה זו שולטת כפי בנראה תשלוט הרבה שנים. אין כמעט ספק, כי לו היתה מפלגה זו נשארת בשלטון ב-1940, דרום-אפריקה לא היתה מכריזה מלחמה על גרמניה, באשר היא קרובה מאד לתפיסה הגזעית של הנאצים.

במדינה יש הפליה גזעית שאין כמוה בעולם. מאידך, - וזה מוזר וקשה להבין, - המשטר במדינה הוא משטר דמוקרטי, כלומר, המפלגה שהיא כיום בשלטון נבחרה באורח חוקי בבחירות השאיות וחופשיות של כל התושבים הלבנים (הילידים, לא היתה להם, ואין להם, זכות בחירה). ישנה עתונות חופשית וכל אדם יכול לכתוב מה שהוא רוצה נגד המשטר ונגד הממשלה ואיש לא יגע בו לרעה. קיים חופש דיבור מלא; אדם יכול לדבר כל מה שיעלה על דעתו מבלי כל חשש שמא הדבר יגרום לו נדק. אבל עם זאת השלטון הקיים הוא שלטון ריאקציוני. מכאן אפשר ללמוד ולהבין שהרוב אשר בחר בשלטון הזה הוא ריאקציוני. בראש וראשונה הדבר הזה בא לידי ביטוי ביחס לילידים, שחורי העור, או “קולורד-פיפל” (צבעונים).

3

ברדתי מהאוירון בשעות הערב, ובהכנסי לשדה התעופה, מיד הזדקרה לגגד עיני כתובת באותיות בולטות “אונלי יורופיאנס”, כלומר, הכניסה לבית הנתיבות בשדה התעופה היא רק לאירופים ולא לילידים. כתובת זאת נמצאת לא רק בשדה התעופהּ, אלא בכל מקום ביוהנסבורג, שעיניך פונות לשם. בכניסה לטרַם, בכניסה לאוטובוס, בכניסה למעלית של בית מלון או למעלית של משרדים, בכל מקום ומקום מתנוססת הכתובת ל”אירופים בלבד” ולאדם היליד אסור להיכנס. אמנם יש אוטובוסים שהם מובילים את הילידים אבל אם האוטובוס הרגיל עובר כל 5 דקות, הרי בשביל הילידים הוא עובר אחת לשעה. אם בהכנסך לבית דואר שהוא חדש ויפה ולפי בל כללי הטכניקה תראה דלפקים רבים למכירת בולים ללבנים ורק דלפקים מועטים למכירת בולים ללא אירופאים. ליד הדלפקים המיועדים ללבנים כמעש ואין כל תור וכל אחד יכול לגשת ולקנות בולים מבלי לתכות זמן רב, הרי ליד הדלפק למכירת בולים לילידים מזדנב תור ארוך, ויליד אשר צריך לקנות בול צדריך לעמוד זמן רב בתור, ולא יעלה כלל על דעתו לגשת לדלפק המיועד ללבנים, ואם יגש - לא ימכרו לו,

בימים הראשונים להיותי שם, לא התמצאתי כל כך וקרה לי מקרה שנגשתי למעלית שהיחה בתנועה לרדת ונכנסתי לתוכה. כשנכנסתי ראיתי שבמעלית כולה ילידים, כאשר הגענו לקומה, עצר האחראי על המעלית את המעלית ובקש ממני באדיבות לצאת, כי אם אני לא אצא, הרי כל האנשים אשר נמצאים במעלית יצטרכו לצאת, כי אסור להם לנסוע במעלית עם אדם לבן.

היליד, לא זה בלבד שאינו רשאי לנסוץ במעלית או ברכבת שנוסע בה אדם לבן, הוא משולל זכות של קנית רכוש כל שהוא, בית או אדמה, במידהּ מסויימת הוא דומה למצב שהיו בין היהודים ברוסיה בתקופת הצארים, גם במידה שהוא קונה - הקניה איננה תופסת ואינה מקנה לו כל זכויות. יש ילידים אחדים שהם עשירים ורוצים בכל זאת להגיע לאיזה שהוא רכוש משלהם. הם מנסים להיעזר בעורכי דין, אפר ממציאים המצאות שונות לעקיפת

4

החוק. למשל, יסוד חברת מניות שעל שמה נרשם הרכוש והיליד קונה מניות של ההברה וע”י כך הוא שותף לרכוש כל החברה. הממשלה מנסה להתגבר גם על כך ע”י חקיקת חוק שמניות אשר הוצאו על שמות ילידים אינן בעלות תוקף. שלטון המדינה דואג כי בכל שטחי החיים, יהיה היליד משולל זכויות כל שהן. בתנאי דרוּם-אפריקה דבר המובן מאליו הוא, כי היליד אין לו זכות הצבעה, לא לשלטון המקומי ובודאי לא לשלטון במדינה.

עלי לציין בצער, שגם אחינו בני ישראל (שעליהם עוד איחד את הדיבור לזכותם), בנקודה זו התרגלו והשלימו עם המצב הקיים וכאשר דברתי על ההפליה עם ידידים והתרעתי בפניהם על העוול המשווע הּם ראו בי אדם שאיננו מן הישוב: בבחינת מה בטלן זה בא לערער על דבר העומד וקיים מששת ימי בראשית. הזדמנתי לבית הכנסת ביום הכיפורים ושמעתי את הדרשה של הרב רבינוביץ, הרב הראשי ליהודי דרום-אפריקה, שלפי השסתייכותו הפוליטית אין הוא קרוב לתנועח העבודה, והטיף לקהל המתפללים בדברים אלה: “אתם, או שאבותיכם באתם לכאן מרוסיה, ממדינה שהיה בה תחום מושב ליהודים, אתם שנרדפתם על הגזע, איך אתם יכולים לראות שעם שלם של 10 או 11 מיליון נפש נרדף רק משום כך שעורו אינו לבן? לעם הזה יש נשמה לבנה, מאידך, לאנשים הלבנים - יש נשמה שחורה”. והוא הטיף למתפללים מוסר בגאון ובגאוה. הרב ספר לי שלמחרת יום כיפור באו אליו אחדים מראשי העדה ואמרו לו, שע”י נאומים כאלה הוא עלול לסכן את בטחונו של הישוב היהודי. לדבריו אלה אין כל יסוד ואין שחר, באשר בארץ ההיא, למרות שרובם ריאקציונרים, קיימת המסורת הבריטית של דמוקרטיה מלאה: חופש דיבור וחופש כתיבה.

לפי דעתי, שלטונו של האדם הלבן - כפי שהוא קורא לעלצמו בדרום- אפריקה יימשך לכל היותר 15 - 80 שנה. חולשתם של הילידים הוא בזה שהם אינם מאורגנים. במדינה עשרות שבטים, ובין שבט למשנהו קיימת שנאה וריב-הדדי. אבל אין כל ספק שתוך 15 - 20 שנה יימצא הכוח אשר יארגן אותם, ואז יקיץ הקץ על שלטונו של האדם הלבן. דברתי על כך עם ידידים והצבעתי על הסכנה הגדולה האורבת לאדם הלבן. אני חושש - הלואי ואתבדה - כי בדרום-אפריקה תהיה אהת מהשיטות הגדולות בהיסטוריה,

5

היליד אשר מדוכא עד עפר, אשר חי חיי בהמה, שמתנהגים אתו כמו עם עבד, כאשר הוא יתקומם וימרוד לא יהיה גבול לנקמה שלו, אלו שדברתי אתם מעריכים כי הדבר יימשך יותר מ-20 שנה, לדעתם עד 40 - 50 שגה, ואומרים: שכל עוד השקט נמשך ואפשר לצבור הון - צריך לשבת ולצבור. בסיימי פרק זה ברצוני להדגיש שמתפקידה של התנועה הציונית, מתפקידה של תנועתנו, לפתוח את עיניהם של אחינו בני ישראל, בל יהיו משועבדים לעגל הזהב ושיצילו את נפשם ואת רכושם כל צוד הדבר ניתן, כי מי יודע מה ילד יום.

למען קבל מושג על רמת החיים ושכרם של הילידים, אביא כמה פרטים שראיתי ונתקלתי בהם, המצינים הניגוד המשוע שישנו בין אורח ורמת ההיים של הלבנים - של האירופאים - לבין רמת החיים של הילידים, ירדתי למכרה זהב - זו הפעם הראשוגה שאני יורד למכרה - בעומק של קרוב 9-5 אלפים רגל (3 אלפים מטר בתוך האדמה). הירידה היא בשלש מעליות; המעלית הראשונה שיורדים בה 2500 רגל, היא מעלית ורטיקלית ואתר כך יש שתי מעליות אלכוניות. החוּם בבטן האדמה קשה מנשוא, למרות האוורור המלאכותי ע”י צנורות. פועל, יליד, העובד במכרה מקבל שכר יום עבודה 6 שילינגים אנגליים (בכסף שלנו זה לירה וחצי), בו בזמן מקבל הפועל האירופי (במכרה שבקרתי עובדים 2300 פועלים אירופיים, על פי רוב מנהלי עבודה וטכנאים) - 60 ל”יש לחודש, יש עובדים המקבלים 90 ל”יש לחודש, זאת אומרת - 5 ל”יש ליום לעומת 6 שילינג שמקבל היליד. זאת ועוד, הפועל הלבן כאשר גומר את 8 שעות עבודתו ויוצא מהמכרה, לרשותו מקלחות של מים חמים וקרים ובגדים נקיים, בדרך כלל גם יש לו מכונית פרטית והוא נוטע לביתו; מאידך - הילידים נשארים בתוך המחנה, לפי החוזה הקיים בין הילידים ובין הנהלת המחנה. אסור לו במסך 5 שנים לעזוב את המכרה, פרט לתמשת ימי חופשה בשנה; אבל גם במשך ימים אלה אין הוא יכול להגיע למשפחתו, הנמצאת במרחק של 1000 1500 מיל; אין הוא יכול להרשות לעצמו לנסוע במכונית, כי שכרו אינו מרשה לו זאת.

6

במחנה הראו לנו את תנאי המגורים של הילידים, אני צריך לציין שהיה שם נקי אבל בתוך חדר שגודלו כחדר בעל שלשה חלונות בתוך הבית שלנו (ביה הועה”פ) גרים 16 פועלים, ומכיון שאין מקום על הרצפה להניח 16 מיטות שמים קומות של מיטות - 2 ו-5 קומות. מעללי

הלכתי לראות מקומות המגורים של הילידים אשר אינם עובדים במכרות. כל הפועלים הילידים העובדים ביוהנסבורג - אסור להם להישאר בלילה ביוהנסבורג ובערב הם חייבים לצאת את העיר. הם גרים “בשאנטי-טאון” ליך העיר. בדרך כלל אין הם נותנים ללבנים להיכנם לשטח שלהם; ראשית רואים בכל איש לבן מרגל. לי שחק המזל לנסוע לשם עם יהודי, שהוא הקבלן של האוטובוסים המוביל הילידים למקומות מגוריהם והוא מוכר להם, בזכותו נכנסתי גם אני. נכנסתי לבקר ב-3-2 דירות. נדהמתי מהזוהמה ומהעוני שמימי לא ראיתי כזה. בתוך צריף עלוב, העשוי מעץ, גרה מספתה בת 10 - 12 נפשות בתנאים שקשה לתאר.

האוחזים בהגה השלטון, כשנשאלים איך הּם יכולים להשלים עם הפליה זו, הם משיבים: “אנחנו באנו למדינה שהיתה שממה ומדבר; אנחנו פיתחנו המדינה הבאנו אליה עושר, הרימונו את רמת החיים, כי לעומת הארצות האחרות באפריקה רמת-החיים של הילידים בדרום-אפריקה היא גבוהה (לפי זה תוכלו לתאר לעצמנו מה רמת-ההיים של הילידים במושבות צרפת ובלגיה באפריקה), והם ממשיכים לאמר, אנחנו בנינו את המדינה ונגן עליה. לצרכי הגנה עצמית חוקק חוק מיוחד, חוק האפרטהייד. אפטהייד משמעותו הפרדה. ברצונם לרכז אה הילידים במתנה נפרד ליד העיר, והיה - הס אומרים - אם תהיה התקוממות הרי תהיה לנו אפשרות בבת אחת לדכא את ההתקוממות ולהשמיד הקמים עלינו. ואמנם אין מתנהגים שם בכפפות של משי. סופר לי, שכמעט אין עובר יום שלא יתלו מורדים או שודדים בבית-הסוהר המרכזי בפריטוריה. עלי לציין, שבמשך חמשת השבועות שהייתי בדרום-אפריקה לא עבר יוּם שלא קרה מקרה רצת של לבן או אונס של אשה לבנה ע”י כושים. ולא על רקע פוליטי כי אם על רקע של שוד. צריך להבין מה מניע את הילידים לרצוח או לשדוד בידעם היטב שאם ייתפסו - ייתלו ללא פרוצדורה משפטית ארוכה.

7

בראותי איך מפיקים את הזהב יש לי עכשיו בחילה לזהב. הפקת הזהב תלויה בִזיעת אדם ובעמל קשה ומפרך. במכרה שבקרתי מפיקים כל יום 175 טון אבן, ומתוך 175 אלף טון חמר גלמי מפיקים רק 24 אלף ו-500 אוקיות זהב. חישבתי את המשקל הזה ומצאתי, והתברר שמ-30 טונות אבן מקבלים רק ק”ג אחד של זהב.

משפטים אחדים על יהדות דרום-אפריקה. עלה בחלקי לבקר בהרבה תפוצות כל ישראל, הייתי באמריקה הצפונית, בארצות המרית ובקנדה, באמריקה הדרומית, בארגנטינה, בברזיל; ומחובתי לציין, שמבין קיבוצי היהודים שראיתי בתפוצות, הקבוץ היהודי בדרום אפריקה הוא הטוב ביותר. בדרום-אפריקה גרים 105 אלף יהודים (נפשות), מהם 40 אלף שקלו אשתקד את השקל הציוני, כלומר, כמעט כל הישוב המבוגר שקל את השקל. יהודים אלה תרמו למגבית המאוחדת מיליון ל”יש, כלומר, 10 ל”יש לכל ראש. צאו וחישבו מה היתה מכניסה המגבית המאוחדת בארצות הברית, שיש בה 5 מיליון יהודים, לו היו הם תורמים לפי הערך התרומה של יהודי דרום- אפריקה. יהודי דרום-אפריקה, רובם ככולם, ולפתות 90% מהם, באו מליטא שהיתה ערש התורה והתרבות היהודית וערש ההנועה הלאומית שלגו, הם העבירו אתם לדרום-אפריקה עסיסיות יהודית, מסורת יהודית, אהבה לישראל, אהבה לציון. מספר הבחורים אשר באו מדרום-אפריקה לישראל ללחום אתנו במלתמת השחרור, מסתכם בהרבה אלפים. נפגשתי עם עשרות מהם, ההתענינו בנעשה בישראל, שאלו על סכנת המלחמה ואמרו לי “אם חלילה, תפרוץ מלחמה בישראל אנתנו כולנו, כאיש אחד, נבוא להילחם שכם אל שכם יחר אתכם”. לשאלתי - מדוע אין הם עולים לישראל להשתקע, הם השיבו: “אנהנו מוכנים להיהרג עבור ישראל, אבל איננו מוכנים לחיות בה”. הפררציה הציונית בדרום-אפריקה היא הפדרציה הציונית ההזקה ביותר הקיימת בגולה. סיסמת ההסתדרות הציונית “כבשו הקהילות” מבוצעת הלכה למעשה בדרום-אפריקה. שלטונה של הפדרציה הציונית על הקהילה היהודית בדרום-אפרי קה הוא שלטון בלי מצרים, ממש מדינה בתוך מדינה; בחיים הציבוריים היהודים אין להניץ דבר בלי הפדרציה.

8

קיימת תנועה רצינית של “הבונים”, המונה כ-5000 נער. נפגשתי עם השכבה הבוגרת בחורות ובחורים נפלאים; יש גם התחלה של תנועת השומר הצעיר, שמונה כ-300 או 400 חברים. יש התחלה רצינית של תנועה לעליה מדרום-אפריקה, ביחוד בקרב הנוער. בדרום-אפריקה, יותר מאשר בכל ארץ אחרת, יש התתלה רצינית של העברת הון לישראל. לצערי הרב, עלי לציין כי הסתדרותנו וכן מפלגות הפועלים, הזניחו את דרום-אפריקה. מאז שהמנוח ג. הנוך בקר בדרום-אפריקה בשליחות מפלגת פועלי א”י, לפני 20 שנה ועד לבואו לתקופה קצרה, בקרו שם רק שני חברים: יונה כסה - שבא לפני כ-6-5 שנים לביקור חטוף להשתתף בועידת המפלגה, ויגאל אלון - שהיה לא מזמן בדרוּם-אפריקה, כאורה של הפדרציה הציונית. לפני זמן רב בקרו שם הרצפלד וברץ ואחרים, אבל מאז עברו שנים רבות כתוצאה מההזנחה הזאת השתלט הרביזיוניזם ברחוב היהודי. ואם כי בבחירות שהיו לפדרציה הציונית לפני 4 שנים יצאו הרביזיוניסטים כמפלגה השלישית בגודלה, אחרי הציונים הכלליים ואחרי פועלי ציון האיחוד העולמי - למרות זאת הרביזיוניזם הוא תוקפני ושולט ברחוב היהודי. הסתדרות העובדים הוצגה על ידם לא כהסתדרות אשר בונה ומפתחת את המדינה יותר מגופים אחרים, כי אם כארגון המונע את התפתחות המדינה ובנינה. ההסתדרות מתוארת ככוח שאינו נותן להון יהודי לבוא לישראל, שאינו נותן לפתח תעשיה פרטית ואשר מרכז כל היכולת הזאת רק בידיו. ליהורי דרום- אפריקה מסבירים, שמי שאיננו חבר הסתדרות אין לו זכות קיום בישראל; הוא איננו יכול להשיג עבודה, הוא איננו יכול להשיג שיכון וממשלת ישראל מוצגת כסניף של הסתדרות העובדים, הפועלת לפי ההוראות והדידקטטים אשר ניתנים לה מהועדה המרכזת של ההסתדרות.

יגאל אלון, שבקר בדרום-אפריקה חדשים מספר לפני, אם כי היה אורח של הפדרציה הציונית ודבר זה הגביל פעילותו, עלי לציין, שבכל זאת כאשר באתי עדיין מצאתי עקבות של פעולתו. בעת שהותי הסברתי לפי מיטב יכולתי באסיפות פומביות ובפגישות מצומצמות את מפעלה של ההסתדרות

9

שהיתי בדרום-אפריקה 35 יום ובמשך הזמן הופעת 30 פעם בערבים ו-20 פעם בצהרי היום. לפי מיטב יכלתי ספרתי על תפקידיה של ההסתדרות בבנין המדינה והתפתתותה. מבלי לרצות להתפאר, עלי לציין למען האמת שפהרבה עינים נפקתחו והרבח אזניים, שהיו אטומות עד כה, שמעו. ביום ששי האחרון ביקר אצלי יגאל אלון והוא ספר לי שמרידור מ”חרות”, שהיה כבר משפר פעעמים בדרום-אפריקה, קבל מברק כי לאחר ביקורו של הסקין יש צורך דחוף וחיוני להציל את עמדת הרביזיוניסטים בדרום-אפריקה, והוא, מרידור, נדרש לבוא ואכן ידוע מהעתונות כי הוא טס. עבדתי שם קשה ולעבודרתי היו תוצאות חשובות, אבל לעבודתי יהיה ערך בעתיד רק אם יהיה לה המשך, אם לא יבוא המשך - תהיה זו אפיזודה חולפת.

יותר מאשר בכל מדינה אחרת בתפוצות שומעים בדרום-אפריקה את צלצוּל השפה העברית. בקרתי בבתי הספר העבריים ביוהנסבורג ובקפטאון. בהם לומדים 900 - 1000 תלמידים. בתה”ס מוכרים ע”י המדינה, אבל באשר שפת הלימוד היא עברית, אין המדינה תומכת בהם כמו בבתי הספר האחרים. המדינה מכירה רק ב-2 שפות רשמיות - אנגלית ואפריקנם. הקהילות היהודיות מקיימות על השבונן את רשת בתי הספר העבריים, למען הקנות את ידיעת השפה לדור הצעיר. עלי לציין, כי אידיש גוועת בדרום אפריקה. מפי אנשים בגיל 56 - 40 אפשר לשמוע עדיין לעתים אידיש, אבל הדור הצעיר כבר אינו מדבר אידיש. במספר הופעות דברתי אנגלית; אמרתי לעצמי שמוטב שאדבר אנגלית לא טובה וכולם יבינו אותי מאשר אדבר אידיש - והאידיש שלי היא גם כן לא כל כך טובה - ורק חלק קטן יבין אותי. כאשר מתפרסם במודעות שההרצאה איננה באנגלית - הנוער איננו בא; ואני הייתי מעונין שיבוא ואמנם זכיתי לקהל של מאות רבות. במשך שהותי בדרום אפריקה הופעתי פעמים בעברית, בקפטאון וביוהנסבורג, ובכל פעם באו לשמוע אותי למעלה מ-200 איס, עלי לציין בצער, שמחצית מאלה אשר באו לשמוע את הרצאותי בעברית הם אנשים אשר ירדו מהארץ. אינני מתכוון דוקא לאלה אשר ירדו מישראל בשנים האחרונות, אלא כולל באלה אשר ירדו לפני 20 - 30 שנה. פגטתי אנשים אסר עבדתי אתם בפרדסי רחובות לפני 25 שנים שהיו בחבורת “הדרום”; פגשתי עשרות אנשים שהיו חברים בגדוד-העבודה

10

אגב, רובם התעשרו. וכעת הם עשירים מופלגים.

ההסתדרות העברית פעילה ופועלת להרחבת המעגל, בכדי לכפר על עוון ירידה מן הארץ. משתדלים היורדים להיות בין העסקנים הטובים ביוחר הפועלים למען המגבית המאוחדת בהסתדרות העברית ולמען בתי הספר.

הקיבוץ היהודי בדרום-אפריקה הוא אחד מהקיבוצים היהודים הטובים ביותר, אולם מחובתנו אנו לפקוח את עיניהם למען יוותרו על הרווחה שיש להם בדרום-אפריקה ויסתפקו במה שיש בישראל, כי למרות הלוקסוס והשפע אין כל ענין בחיים שם. איש לבן לא ירשה לעצמו, פרט ברחובות המרכזיים של יוהנסבורג או קפטאון, לעבור ברחובות בערב ברגל וכשהמכונית עוברת בשכונה בלתי מאוכלסת היא עוברת במהירות גדולה מאד כשחלונותיה סגורים. גם בבתים התלונות הם עם סבכות ברזל ויש דלת ברזל נועלים אותה בלילה מתוך החשש של התנפלות והתקפה.

מדינה כל כך עשירה, אין לה תיאטרון משלה ראוי לשמו. אין תהזמורת, אין אופירה, אין בלט. אמנם מפעם לפעם באים גסטרלורים מבחוץ, אבל אמנות מקומית אין.

וכששואלים יהודים: איזה ענין יש לכם להיות על הר געש? ההטשובה היא - אני רוצה לחיות כאן עוד 3 שנים יהיו לי עוד 30 אלף לירות, אחיה עוד 5 שנים - יהיו לי עוד 50 אלף לירות. אבל לפעמים הגלגל מתהפך והיהודי מאבד את כל רכושו וצריך להתחיל מחדש. אבל אם תינתן להם דחיפה - והדחיפה יכולה להינתן רק מישראל - יכול להיות שנצליח להשפיע עליהם שיעלו לישראל וע”י כך יצילו את נפשם ורכושם.

הובתנו ותפקידינו לפקוח עיניהם של אחינו בני ישראל, לציין הסכנה האורבת לפתחם ממש למען יצילו עצמם והונם בעוד מועד.