עיתונים מפולין

על פי עדותו, סבא זאב לא היה אחד הנעלבים, אלא להפך - הוא היה אחד המעליבים. נראה שבמכתב קודם הוא ביטא את חוסר שביעות רצונו מהקצב שבו חבריו שלחו לו עיתונים מווילנה, והציע לשלם לשולחים.

אינני יודע כמעט כלום על השולחת סימה, ולא על “הקולוניה” שבה היא נפשה בקיץ שלפני המלחמה.

המכתב הזה שלה מוזכר במכתב של נחום מאותו היום.

וולווקה היקר!

אתה באמת אדם שעומד במילתו. הלוואי שזה יימשך כך. הבה נקווה שגם הפעם תעמוד במילתך.

וולוול! אתה כותב לנחומקה שהוא “יזכיר לסימקֶה בקשר לאהבה הישנה שאין לך” ו”שסימה’לה תיזכר שיש אנשים שאין להם עיתון ושהיא תקפיד על כך ותשלח לי”. אני יכולה להודיע לך, וולווקה, שאני יחד עם נחום אספנו כבר מעט עיתונים ונדמה לי שנחומקה כבר שלח אותם. אנחנו מודים לך מאד על כך שהרגעת אותנו ביחס להוצאות, כי עד שלא היתה ההבטחה הזו, בטוח שלא היינו שולחים.

את הצילום שבו יצאת עם גיבנת אני אכניס למכתב אם יהיה מקום ואם לא, אכניס למכתב אחר. אצלנו אין כל חדש. אתה יודע, וולווקה, אתה גאון! ניחשת: אנחנו, אוי ואבוי לנו, מצבנו עגום, רזינו בקולוניה. החלטתי לשמוע בקולך ולהשתדל להתנייד כמה שפחות. אתה שואל אותי מה אני כרגע. תופרת או טכנאית שיניים. בשני הדברים לא ניחשת. אני עכשיו נופשת. (מוצא חן בעיניך, אה?). וויצקה עוד לא קיבל בינתיים חופשה, כי, פשוט מאד, לא לא נותנים לאף אחד חופשה. הוא קרא את המכתב הראשון שלך ומבקש למסור לך דרישת שלום. אני מאמינה שכשיהיה לו מעט זמן הוא בודאי יכתוב, אך אתה אל תתחשבן ותכתוב לו מכתב. הרי יש לך יותר זמן פנוי מאשר לו. דרישת שלום מאיטֶה’לה. יש לה עכשיו חופשה והיא עדיין לא קראה את המכתב שלך. דרישת שלום ממוטקה, הֶנקֶה, הזקנה שלי וכל המכרים.

סימקֶה

נ.ב. ראיתי את בִניומקֶה. בינתיים הוא עדיין נהנה מהעולם והוא עדיין מחכה ליום-הדין. וולווקה, נדמה לי שאתה לא מפסיק לשהק [= כי מדברים עליך ללא הפסקה].

מקור

טײַערע וועלווקע!
ביסט טאַקע אַ וואׇרטס-מאַן.הלוואַי אויף ווײַטער! לאׇמיר האׇפֿן, אַז אויך
דאׇס מאׇל וועסטו האַלטן וואׇרט.
וועלוול! שרײַבסט נאומקען, אַז ער זאׇל “דערמאׇנען סימקען וועגן אַלטער ליבע
וואׇס האׇסט ניט” און “סימעלע (!) זאׇל זיך דערמאׇנען, אַז ס’זענען פֿאַראַן
מענטשן וואׇס האׇבן די צײַטונג ניט, און זאׇל זי דאׇס אׇפּהיטן און צושיקן מיר”.
כ’קען דיר, וועלווקע, מעלדן אַז איך צוזאַמען מיט נאומקען האׇבן שוין צונויפֿגע-
קליבן אַ ביסל צײַטונגען, און דאַכט זיך, אַז נאומקע האׇט דאׇס שוין צוגעשיקט.
מיר דאַנקען דיר זייער, וואׇס דו האׇסט אונדז באַרויִקט וואׇס שייך די הו-
צאות, ווײַל ביז ניט דעם אׇ צוזאׇג, וואׇלטן מיר דיר זיכער ניט אַרויסגע-
שיקט! די פֿאׇטאׇגראַפֿיע וווּ דוּ ביסט אַרויס מיטן הויקער, וועל איך דיר,
אויב ס’וועט זײַן אׇרט אין דעם בריוו אַרײַנלייגן, און אויב ניט אין אַ צווייטן.
אַזוי איז בײַ אונדז קיינע נײַס. ווייסט וועלווקע, ביסט אַ געניאַלער מענטש!
האׇסט געטראׇפֿן: מיר ליגן שוין “נעבעך” אויסגעחושכטע, אויסגעדאַרטע,
אין קאׇלאׇניע. איך האׇב באַשלאׇסן דיר צו פֿאׇלגן און זען זיך וואׇס וויי-
ניקער צום באַוועגן. פֿרעגסט בײַ מיר, וואׇס בין איך אין דעם מאׇמענט, צי
א שנײַדערקע צי אַ צאׇן-טעכניקערקע, ביידע זאַכן האׇסטו ניט געטראׇפֿן.
כ’בין גאׇר איצט אַ… דאַטשניצע. (ס’געפעלט דיך האַ?)
קיין אורלויב האׇט נאך דערווייל וויצקע ניט געהאַט, ווײַל פּראׇסט און פּשוט
דערפֿאַר, ווײַל מע’גיט קיינעם ניט קיין אורלויבן. דײַן ערשטן בריוו האׇט ער
געלייענט, און ער בעט דיר גערוסן. כ’האַלט אַז ביז ער וועט האׇבן אַ ביסל צײַט
וועט ער דיר זיכער אׇנשרײַבן, נאׇר דו חשבןן זיך ניט און שרײַב אים אׇן אַ
בריוו, האׇסט דאׇך מער פֿרײַע צײַט ווי ער.
אַ גרוס פֿון איטעלען זי האׇט איצטער אורלויב און זי האׇט נאׇך דײַן בריוו
איצט ניט געלייענט. אַ גרוס פֿון מאׇטקען, הענקען, מייַנע אַלטיטשקע און
אַלע באַקאַנטע.

סימקע

פ.ס. כ’האׇב געזען בעניאׇמקען. דערווײַל געניסט ער נאׇך פֿון דער וועלט און
ער וואַרט נאׇך אַלץ אויף זײַן יום-הדין.
וועלווקע, מיר דוכט זיך, אַז דיר דאַרף זיך גאׇר ניט אויפֿהערן
צו שלוקעכצן.
ד.ז.