מרים וסוניה כותבות מרומא

מירהלה וסוניה כותבות על נייר חצי-שקוף. רייזה-זלדה היא כנראה רוזה “הדודה מאפריקה”, האחות של סוניה.

אין לי מושג מי הם “החבר אברהם” של מירהלה (אולי חבר מבית-הספר בתל-אביב?) קלמן, ואנשים אחרים שסוניה מנסה למצוא.

תרגום

10/2/1947

שלום ריבה’לה וְוולוול היקרים,

שלום יקרים שלי,

אני יכולה לכתוב לכם שאצלנו הכל בסדר גמור. היום קיבלנו מחנה’לה ורייזה זלדה מכתב. חנה’לה כותבת שאצלה הכל בסדר גמור. מהירשל אין ידיעות. אני נוסעת מחר לפנות בוקר לראות את הוותיקן. באותו זמן נהיה גם באופרה. אני מתכוונת מייד אחרי הנסיעה לתאר לך בדיוק את הכל במכתב הקרוב. אני ואמא בריאות. בינתיים לא חסר שום דבר. הכל מתנהל כפי שהיה ובקיצור זה אומר שאני ואמא שכבר נקבע שאני ואמא נהיה בעליה שתצא בעוד מספר חודשים. היא היתה מוכנה לעלות עוד החודש לולא הסערות בים.

ועתה, כתבו לי יקרים שלי, מה שלומכם. איך גדל ישראליקל? הוא כבר ודאי ילד גדול. הוא בטח כבר הולך לגן ילדים.

שמעתי שאתם מחפשים דירה חדשה. תכתבו לנו מייד את הכתובת המדוייקת. ועוד אני מבקשת שתחפשי את המשפחה של החבר אברהם. אבקש ממך גם שאם תפגשי מישהו מהחברים שלי תמסרי להם דרישת שלום חמה ואם אפשר שיכתבו כמה מילים. אבקש אותך גם שתמסרי דרישת שלום לחבר נאבוּנשניק. ריבה’לה דרישת שלום מאתנו לפירון ומשפחתו וכתבי לי על מצב בריאותו. כתבי לי באופן מדוייק מה שלומך ואיך מרגיש וולוול. אל תדאגי לנו כי מצב בריאותנו בסדר גמור. אני מסיימת את דברי. דרישת שלום חמה לפירון ומשפחתו. תדרשי בשלום החברים שלי בשמי. אני ואמא שולחים לכם דרישת שלום חמה. שלום. להתראות בקרוב. אני מקוה שבחודשים הקרובים נהיה ביחד. שלום שלום. ממני מרים.

---

לילדי האהובים והיקרים,

אני יכולה לכתוב לכם שאנחנו, תודה לאל, בריאים. השבח לאל, שנשמע מכם בקרוב. ריבה’לה אהובה ויקרה שלי, מה הסיבה שאינני מקבלת מכתב. זה כבר 3 שבועות שלא קיבלנו ממך תשובה מהאמא רייזה זלדה. היא כותבת לי מעט מאד. היא אפילו הבטיחה שבמכתב הבא היא תכתוב לי יותר. נראה לי שלא כל כך טוב לכם שם. היא אפילו שאלה אותי מה לשלוח לי. אין לי תשובה בשבילה מה כדאי שתשלח לי ו[מה אפשר לשלוח] לנו לשם. מספיק קשה לנו לקחת את החבילות הכבדות שלנו. והדרך עוד רחוקה עד שנגיע [לחוף]. כפי שזה כעת, טכנית איננו יכולים לאכול, ולנגוס בשיננו החלשות דבר.

ריבה’לה אהובה ויקרה שלי, כתבי לי מה נשמע עוד אצלכם. איך הבריאות שלכם. ומה שלום וולוול. במה הוא עובד? באיזו מין עבודה? ומה שלום הבחור הגדול ישראליקל. הוא עוזר לך? אני מתארת לעצמי איך את מבלה אתו. את הולכת אתו ברחוב. בן כמה הוא, שיחיה עד מאה ועשרים שנה. שיאריך ימים.

ככה, אין לי מה לכתוב לך. קיבלתי מחנה’לה גלויה בעשירה בחודש. היא כותבת שהכל בסדר גמור. אהובים יקרים שלי, כתבו לי לעיתים קרובות אם אתם יכולים וזה לא קשה לכם מדי. אני מתארת לעצמי שאת מספיק עסוקה עם הילד שיאריך ימים. בן כמה הוא? הוא כבר הולך לבית ספר? אני מתארת לעצמי שיגיע הזמן שהוא גם ילך לבית ספר. הוא עדיין לא מבין שזו התקופה הכי טובה שלו. שנות הילדות. כבר הייתי רוצה לסדר לו שידוך. לצערי זה עוד רחוק מאד. זה בצחוק.

אני שולחת דרישת שלום לפירון ומשפחתו. ריבה’לה אני גם מבקשת ממך כי כשתצאי לרחוב תמסרי מאתנו דרישת שלום חמה. מה שלום גברת באבוצקֶה? את רואה אותה לפעמים? אני שולחת דרישת שלום לקלמן ומשפחתו. על אחיו (חנקֶה) אנחנו לא יודעים. ריבה’לה, אמורה להיות לנו עוד קרובה הבת של הוֺדֶלֶה מַאטְלֶה מאיישישוק. אולי את יודעת עליה? תמסרי לה דרישת שלום.

היי בריאה. ממני שרה אייזנפלד.

מקור

10/2/1947

שלום מײַנע ליבע און טײַערע
ריוועלע און וועלוול,
שלום מײַנע טײַערע. איך קען אײַך שרײַבן אַז בײַ אונדז
איז אַלץ אין בעסטן אׇרדענונג. מיר האׇבן באַקומען הײַנט
פֿון חנה’לען און רייזע זעלדן בריוו. חנה’לע שרײַבט אַז
בײַ איר איז אַלץ אין בעסטן אׇרדענונג. פֿון הירשלען
קײַן ידיעות זײַנען ניטאׇ. איך פֿאׇר מאׇרגן פֿאַרטאׇג
אין וואַטיקאן צו באַטראַכטן. גלײַכצײַטיק וועלן מיר
אויך זײַן אין אׇפּערע. איך רעכן אַז גלײַך נאׇך דער
עקסקורסיע וועל איך דיר באַשרײַבן אַלץ גענוי אין
דעם נאׇענסטן בריוו. איך און די מאַמע זײַנען געזונט.
עס פֿעלט אונדז דערווײַל ניט קײן שום זאַך.
אַלץ גייט זעלבן אַלטן סיסטעם. אין דער קורץ
דאׇס הײסט איך און די מאַמע באַשטימט שוין אויף דער
ערשטער עליה וואׇס וועט אׇפּגיין אין עטלעכע
מאׇנאַטן אַרום. זי וואׇלט אׇפּגעגאַנגען נאׇך דעם מאׇנאַט
ווען ניט, די שטורעמס אויפֿן ים. איצט ווי, שרײַבט
מיר מײַנע טײַערע, וואׇס מאַכט איר. ווי וואַקסט
ישראליקל, ער מוז שוין זײַן אַ גרויס ייִנגעלע. ער
גייט אַוודאי שוין [אין] קינדער גאׇרטן. איך האׇב געהערט
אז איר זוכט אַ נײַע דירה. זאׇלט איר אונדז
שרײַבן גלײַך דעם גענויעם אַדרעס. ווײַטער וועל איך
דיר בעטן די זאׇלסט אׇפּזוכן דעם חברס אברהם
משפּחה. איך וועל דיר אויך בעטן אויב דו וועסט
טרעפֿן עמעצן פֿון מײַנע חברים זאׇלסטו זיי אׇפּגעבן
אַ הערצלעכן גרוס און אויב ס’איז מעגלעך זאׇלן זיי
שרײַבן אַ פּאׇר ווערטער. איך וועל דיר אויך בעטן
זאׇלסט אׇפּגעבן אַ גרוס דעם חבר נאבונשניק.
ריוועלע, גריס פֿון אונדזער זײַט פירונען און זײַן
משפּחה און שרײַב מיר וועגן זייער געזונט
צושטאַנד. שרײַב מיר גענוי וואׇס מאַכסטו און ווי
שפּירט זיך וועלוול. וועגן אונדז זאׇלט איר ניט
דאגהן ווײַל דער געזונט צושטאַנד איז אין בעסטן
אׇרדענונג. איך פֿאַרענדיק מײַנע פּאׇר ווערטער
אַ הערצלעכן גרוס פֿאַר פירונען און זײַן משפּחה.
וועסט גריסן אין מײַן נאׇמען מײַנע חברים.
איך און די מאַמע גריסן אײַך הערצלעך.
שלום. להתראות בקרוב. אני מקוה שבחודשים
הקרובים נהיה ביחד. שלום שלום. ממני מרים.

צו ליבע טײַערע קינדער
שרײַבען קען איך אײַך שרײַבען אז מיר זײַנען אַ דאַנק
גאׇט געזונט. גג1 אין גיכן פֿון אײַך צו הערן
מײַן ליבע און טײַער חווהלע וואׇס איז די אורזאַכע
וואׇס איך באַקום נישט קיין בריף. עס איז שוין 3 וואׇכן
ווי מיר האׇבן פֿון דיר נישט געקראׇגן קיין ענטפֿער
פֿון די מאַמען רייזע זעלדען. זי שרײַבט מיר זייער ווייניק.
זי אׇט מיר אַפֿילו צוגעזאׇגט אַז אין א צווייטן בריוו
וועט זי מיר שרײַבן מער. עס קומט מיר פֿאׇר אַז אײַך איז
דאׇרטן אויך נישט א בעסטן. זי האׇט מיר אַפֿילו געפֿ-
גרעגט וואׇס זאׇל זי מיר שיקן. איך אהׇב אַפֿילו קיין
ענטפֿער פֿאַר איר ניט וואׇס זאׇל זי מיר שיקן און וואׇס קען
אונדז אהין שווער צום גיין גענוג אונדזערע שווערע פּעק
צו בארירן און צום ברעג איז נאׇך גאַנץ ווײַט ווי עס [איז] היינט
דאׇס איז טעכניש מען קען עסן גאׇר ניט צובייסן
מיט אונדזערע שוואַכע ציין. מײַן ליבע טייערע ריוועלע
שרײַב מיר וואׇס הערט נאׇך בײַ אײַך. ווי שפּירסט זיך אין געזונט.
און וואׇס מאַכט וועלוול. בײַ וואׇס אַרבעט ער. בײַַ וואׇס
פֿאַר אן אַרבעט. און וואׇס מאַכט דער גרויסער בחור ישראליקל.
העלפֿט ער דיך צו? איך שטעל זיך פֿאׇר ווי דו פֿירסט זיך אַרום
מיט אים. דו גייסט אין גאַס מיט אים.
ווי אַלט איז ער, ביז הונדערט מיט
צוואׇנציק יאׇר זאׇל ער זײַן. אויף לאַנגע יאׇר.
אַזוי אׇב איך דיר נישט וואׇס צום
שרײַבען. פֿון חנהלען האׇב איך באַקומען דעם
צענטן א קאַרטל. זי שרײַבט מיר אַלעס אין
בעסטן אׇרדענונג. מײַן ליבע און טײַערע
שרײַב מיר אׇפֿטער אויב דו קענסט עס זאׇל
דיר נישט זײַן צו שווער. איך שטעל זיך פֿאׇר אַז
דו ביסט גענוג פֿאַרנומען מיטן קינד ער זאׇל זײַן
אויף לאַנגע יאׇרעלעך ווי אַלט איז ער. גייט ער שוין
אין שול. איך שטעל זיך פֿאׇר אַז עס וועט קומען אַ צײַט
אַז ער וועט אויך גיין אין שול. ער פֿאַרשטייט נאׇך ניט
אַז יעצט איז בײַ אים די בעסטע צײַט. די קינדער
יאׇרן. איך וואׇלט שוין געוואׇלט מיט אים רעדע
זיך. צום באַדויערן עס איז נאׇך גאַנץ ווײַט.
צום געלעכטער. איך גערוס פירונען מיט
זײַן פֿאַמיליע. ריוועלע אויך וועל דיר בעטן ווען
דו וועסט זײַן אין גאַס גיב איבער פֿון אונדז וועגען
אַ הערצלעכען גרוס. וואׇס מאַכט פֿרוי באַבוצקע.
זעסט איר ווען? איך גרוס קאַלמענען מיט זײַן
פֿאַמיליע. פון זײַן ברידער חאנקען וויסן מיר נישט.
ריוועלע מיר דאַרפֿן נאׇך האׇבען אַ קרובטע האׇדעלעס
טאׇכטער מאַטלע פון אײַשישאׇק. אפֿשער ווייסטאׇ
פֿון איר. גיב איבער אַ גרוס.
בלײַבט גיזונט פון מיר שרה אײַזנפֿעלד.