מרים וסוניה כותבות מקפריסין

תרגום

מרים

9/7/1947

שלום רב לכם רבקה זאב וישראליקל יקירי!!!

שלום לכם יקירי! אני יכולה להודיע כי אנחנו בריאים ושמחים לקראת חברך שמואל ורסיס שבא הנה בתור מורה והביא מכם דרישת שלום, את לא יכולה לתאר את רב שמחתנו כששמענו מפיו דרישת שלום מכם, סיפר לנו על חייכם בארץ וגם סיפר לנו על ישראל בנכם כי הוא שובב לא קטן. סיפר הוא לי על בתו הבת שש שהשאיר אותה בירושלים. הוא רצה לתת לנו דברי מאכל וכסף אבל לנו אין צורך בכל זה. רבקה אנו מבקשות ששום דבר לא תשלחי לנו מחוץ ספרי-לימוד, מסרקים כי כאן המים לא טובים לחפיפת השערות ולכן נשבר אצלי המסרק כולו. וחוץ מזה על תשלחי לנו שום דבר כי לא נחוץ לנו בכל זה. יקירי אני מצטערת מאוד שלא מגיעים אלי מכתביכם כי זה כבר שני שבועות שלא קיבלתי מכם מכתב ובכן אבקש מכם שתכתבו לי מכתב אחר מכתב כי אז אפשר אקבל את המכתבים. אבקש גם מאת זאב שגם הוא יכתוב לי כמה מילים. אני אבקש מכם שתשלחו לי תמונות מכולם. אני מבקשת לא להצטער בעדינו כי לנו דום דבר לא חסר מדברי מאכל. אני גומרת את מכתבי הקצר. אני שלוחת לכל אחת ואחד נשיקות ודרישות שלום. וביחוד לשובב ישראליקל.

דרישת שלום מיוחד למשפחת פירון
דרישת שלום למשפחת בביצקי.

דרישת שלום לחבריי אם תתפגשו איתם מרו להם, כי ישלחו אלי מכתבים.

ממני, מרים שלכם.

שלום שלום להתראות בקרוב. דרישת שלום ונשיקות לבתו של שמואל ורסיס בירושלים.

סוניה

ליקרים והאהובים שלי,
לריבה האהובה והיקרה שלי, לוולוול ולישראליק שיהיה בריא.
ראשית, אני יכולה לכתוב לכם שאנחנו, תודה לאל, בריאים. שנשמע מכם בקרוב דברים טובים. ריבה אהובה ויקרה שלי, אני יכולה לכתוב לך שכבר עברו שבועיים מאז קיבלתי מכתב ישן ששלחת לי לפני חודשיים. זה היה המכתב השני שכתבת לנו.

ריבה האהובה והיקרה שלי. יש לי במה להתגאות. אני יכולה לכתוב לך שנפגשתי עם החבר שלך מהעבר מירושלים. הוא ווילנאי. שמואל וורסס. הוא מורה. הוא בא ללמד כאן בקפריסין. אני זכיתי לראותו כמו [שזוכים לראות] משיח. הוא הודיע לנו [על הגעתו] אך היה קשה להשיג אותו. זה לקח יומיים עד שמירה’לה מצאה אותו. הוא כלל לא חיפש אותנו במחנה שבו אנו נמצאות. אנחנו נמצאות בכפר-הנוער והוא חיפש אותנו במחנה 64. אבל כל זה לא חשוב. אנחנו מצאנו אותו. הוא היה אצלנו. אני לא זיהיתי אותו אך כשמסר לנו הודעה [על בואו] ברשימה כתובה המופיעה בדף יומי על הקיר בדואר עם שמו ושם משפחתו, מייד אמרתי למירה’לה שזה האיש שהיה אצלנו בתל אביב עם אשתו עליה-השלום. הוא סיפר לנו שהיא נפטרה כבר לפני שש שנים וכי יש לו ילדה בת שש. הוא מסר לנו דרישת שלום ואמר שהוא מתכתב אתך. הוא רצה להיות אצלך לפני הנסיעה אך לא יצא לו להיות אצלך.

אצלנו אין כל חדש. הכל כרגיל. מירה’לה לומדת לאט לאט. מחנה’לה אני לא מקבלת מכתבים. במכתב שלך כתבת לי שהיא עברה למקום אחר. לא קיבלתי כל כתובת, אז אני מבקשת שתשלחי לי את כתובתה, אך תכתבי את זה באותו המכתב כיוון שחתיכת נייר קטנה מאפריקה הולכת לאיבוד. אני לא קיבלתי עדיין שום מכתב ואיני יודעת מה לחשוב. אני שולחת לכולכם דרישת שלום ומאחלת לכם כל טוב. דרישת שלום מיוחדת לישראליק עם הרבה נשיקות חמות שתמסרי לו ממני. ורק לאחר מכן מסרי דרישת שלום לוולוול. אני רוצה לבקש שהוא ישתדל לכתוב לנו לפחות כמה מילים בכתב ידו.

תסלחו לי על העיכוב.

ממני קרובתך הטובה ביותר
שרה אייזנפלד.

מקור

צו מײַנע ליבע און טײַערע,
צו מײַנע ליבע און טײַערע ריוועלע און וועלוול מיט ישראליקן זאׇל געזונט
זײַן. ערשטען מײַן שרײַבן קען איך אײַך שרײַבן אַז מיר זײַנען גאׇט צו דאַ-
נקען געזונט. אין גיכן פֿון אײַך צו הערן גוטס. מײַן ליבע און טײַערע
ריוועלע, איך קען דיר שרײַבן אַז עס איז שוין 2 וואׇכן ווי איך האׇב באַקומען
אַ בריף אַ פֿאַרלעגערט וואׇס דו האׇסט מיר געשיקט מיט 2 מאׇנאַט צוריק.
דאׇס איז געווען געשריבן דײַן צווייטער בריף וואׇס דו האׇסט צו אונז געשריבן.
מײַן ליבע און טײַערע ריוועלע, איך האׇב זיך מיט וואׇס צו באַרימען. איך
קען דיר שרײַבן אַז איך האׇב זיך געזען מיט דײַנעם אַ געוועזענעם חבר
פֿון ירושלים. ער איז אַ ווילנער, שמואל ווערסעס. ער איז אַ לערער.
געקומען לערנען דאׇ אויף ציפֿערן. איך האׇב אים דערזען פּונקט ווי משיחן.
ער האׇט אונז געגעבן צווויסן. נאׇר עס איז געווען אים שווער אויפֿיאׇגן. עס
האׇט געדויערט 2 טעג איידער מירעלע האׇט אים געפֿונען. ער האׇט אונדז געזוכט
גאׇר ניט אין דעם לאַגער וווּ מיר זײַנען. מיר זײַנען אין כפר-הנוער .
און ער האׇט אונדז געזוכט אין 64 לאַגער נאׇר עס איז אַלץ גאׇרניט. מיר
מיר האׇבן אים געפּאַקט. ער איז געווען בײַ אונדז. איך האׇב אים ניט דערקענט נאׇר ווי
ער האׇט אונדז געגעבן צווויסן אויפֿן אויפֿגעשריבענע ליסטע בײַם פּאׇסט אויפֿן וואַנט
טאׇגטעגלעכן שריפֿט זײַן נאׇמען מיט דער פֿאַמיליע האׇב איך גלײַך געזאׇגט צו מירעלען
אַז דאׇס איז ער וואׇס ער איז געווען בײַ אונדז אין תל אביב מיט זײַן פֿרוי עליו-השלום
ער האׇט אונדז איבער געגעבן אַז זי איז טויט שוין 6 יאׇר און ער האׇט אַ זעקס
יאׇריקע מיידעלע. ער האׇט אונדז איבערגעגעבן אַ גרוס אַז ער שרײַבט זיך מיט דיר.
ער האׇט געוואׇלט פֿאַרן פֿאׇרן זײַן בײַ דיר נאׇר עס איז ניט אויסגעקומען אים צו זײַן
בײַ דיר. אַזוי איז בײַ אונדז קײנע נייַס איז ניטאׇ. עס איז ווי געוויינלעך. מירעלע
לערנט ביסלעכווײַז. פֿון חנהלען באַקום איך ניט. אין דײַן בריף האׇסטו מיר געשריבן אַז זי
האׇט געביטן דעם אׇרט. מער איך האׇב ניט באַקומען קיין אַדרעס, בעט איך דיר אַז דו זאׇלסט
מיר שיקן איר אַדרעס נאׇר דו זאׇלסט אׇנשרײַבן אויף דעם זעלבן בריף ווײַל
קליינע שטיקל פּאַפּיר גייט פאַרלוירן פֿון אַפֿריקע. האׇב איך מיך נאׇך קיין בריוו ניט באַקומען
איך ווייס ניט וואׇס איבערצוקלערן, איך גרוס אײַך אַלעמען און ווינטש אַלעס בעסטע.
אַ באַזונדערן גרוס ישראליק מיט פֿיל הייסע קושן גיב אים איבער פֿון מײַנטוועגן.
ערשט דען גרוס וועלוולען. איך וועל בעטן אַז ער זאׇל זיך באַמיִען אׇנשרײַבן
כאׇטש אַ פּאׇר ווערטער צו אונדז מיט זײַן האַנט. איר זאׇלט מיר אַנטשולדיקן פֿאַר מײַן
גרויסן פארלאג. פֿון מיר אײַער בעסטע גוטע פֿרײַנט
שרה אײַזנפֿעלד.