1947-07-13 סוניה נוזפת ברבקה על משלוח חבילות

תרגום - נאוה ליטבק, בעריכתי

I

13/7/1947

ריבה’לה ווולוול היקרים,

קיבלתי את המכתב שכתבתם ב-21/6. אני יכולה לכתוב לכם שאני אסירת תודה על כך שאתם כותבים לי. דבר אחד אני יכולה לומר לכם, שעכשיו אני צריכה לריב אתכם. לעולם לא הייתי מתארת לעצמי שלא תאמיני לי. את מתנהגת כמו ילדה. פשוט קראתי את המכתב ברוגז. כי אני כותבת לך בכל מכתב שיש לנו הכל. אני מוצאת עצה. תמורת כסף מקבלים מה שצריך. אני מבקשת אותך שלא תשלחי לי שום דבר אם אינך רוצה להרגיז אותי. אני צריכה להסביר לך שקורה שזה הולך לאיבוד ועוד בנוסף לזה צריך לזה זמן וזה עולה כסף ואין לזה שימוש. אני הרי רואה שאנשים מקבלים כמה עוגיות ועוד משהו והקרטון המיותר. ונוסף לכך, מה שאת שלחת לי – סדין ומגבת. מדוע אשתמש בהם אם יש לי [סדין ומגבת] שמשמשים אותי ולהחזיק אותם למראשותי אין לי צורך. כבר הייתי מספיק בדרכים ובלי דברים. עם חבילות קטנות קל יותר לנוע. זה מעל לכוחותי. לסחוב חבילות צריך כוחות. אני מרוצה שאני סוחבת את רגלי, די לי בזה.

ריבה’לה האהובה והיקרה שלי, אל תמהרי בשום דבר. אם יהיה לך גם לנו יהיה כאשר נבוא אלייך. בדרך הכל מיותר. רק כשמגיעים למקום של קבע הכל בא לידי שימוש. אל תכעסי עלי

II

שאני כותבת את כל זה. אינך יודעת מה קורה כאן עם החבילות. זה עולה מאמץ וכסף ואין מזה שום הנאה וכשאני צריכה [משהו] אני מוצאת עצה. יש לי מה שאני צריכה לאותו יום, ולהשיג עולם ומלואו אי אפשר. אני מקווה שיגיע פעם התור שלנו ושוב להסחב עם חבילות… יותר טוב שתשלחי לי מכתבים ואם את יכולה תמונה של כולכם. אינני יודעת אם זה אפשרי. אם זה אפשרי [תשלחי] לפחות [תמונה] של הילד. זה יהיה יקר לנו יותר משעועית[?], ריבה’לה האהובה והיקרה.

ובקשר למה שאת כותבת שתבואי אלינו, אל תדברי על דברים כאלה כי אף פעם לא הבנתי איך הגעת לזה. אילו הייתי יודעת שאני עומדת כבר למות וכבר לא אתראה אתכם… אני עדיין לא עומדת למות. אני חיה ומלאת חיים. לא מתים כל כך מהר. אבל דבר אחד אני מבקשת ממך – את כתובתה של חנה’לה וכאשר תכתבי לה כתבי לה גם בשמנו כי כל הזמן כתבתי לה לכתובת הישנה. פשוט לא ידעתי מה לחשוב, אבל קיבלתי ממך את המכתב, ומאפריקה אין לי עדיין תשובה. אני שולחת מכתב כל שבוע. אני פשוט לא יודעת מה לחשוב בנוגע אליהם. חוץ מזה אין לי שום חדשות טריות. אנחנו בריאים. מירה’לה לומדת קצת.

אני שולחת דרישת שלום לכולכם. דרישת שלום לבבית ונשיקות חמות לישראל הגדול. תמסרי מאתנו. ממני קרובתכם הטובה, שרה אייזנפלד.

תשלחו מכתבים לאותה הכתובת כי לא כתסנו היום את כתובתנו.

שלום לכם יקירי! אני יכולה להודיע כי קיבלנו את מכתבכם 21/6
ושמחנו מאוד לקראתו. יקיריי, אני אבקש מכם שלא תשלחו לנו שום חבילות
כי אין צורך בהם. אנחנו שום דבר לא חסרים. אם יהיה ביכולתכם לשלוח
לי ספרי לימוד אלה הם: אלגברה חלק א’. גאומטריה חלק א’. היסטוריה כללית ועברית.
ספר מולדת, פיזיקה חלק א’, חימיה חלק א’. וספר מקראות חדשות חלק ז’
אלה הם כל מבקשותיי. כתבו לי מה שלומכם, מה שלום כל המכרים. בשבוע
שעבר הגיע אל קפריסין שמואל וֶרסיס והוא מסר לנו מכם דרישות שלום
הוא ביקש אצלנו שניקח ממנו כסף אבל אנחנו לא לקחנו כי אין צורך בכסף.
כתבו לי על הכול ואני מבקשת שתסלחו לי על שגיאותי בכתיבה.
אני גומרת את מכתבי הקצר כי אין מה לכתוב. יש הודעה מכפר הנוער
יקבל 500 סרטיפיקטים לילדים ויש תקווה שנעלה אחר שמונה חודשים לארץ.
שלום שלום, להתראות בקרוב דרישות שלום ונשיקות לכולם.
ממני מרים שלכם.

מקור

I

13/7/1947
טײַערע ריוועלע און וועלוול,
דײַן בריוו האׇב איך דערהאַלטן וואׇס דו האׇסט געשריבן 21/6.
איך קען דיר שרײַבן אַז איך בין דאַנקבאַר פֿאַר דײַן שרײַבן
וואׇס דו שרײַבסט מיר. איין זאַך קען איך דיר זאׇגן אַז הײַנט מוז איך
מיט דיר דורכווערטלען זיך. איך וואׇלט קיין מאׇל ניט פֿאׇר געשטעלט אַז דו
זאׇלסט מיר ניט גלויבן. דו טוסט ווי א קינד. איך (האׇב) אׇפּגעלייענט דעם בריוו
מיט פֿאַרדרוס פּשוט. אַז איך שרײַב דיר אין יעדן בריוו אַז מיר האׇבן
אַלעס. איך גיב זיך אַן עצה. פֿאַר געלט קריגט מען וואׇס מען דאַרף. איך בעט
דיר אַז דו זאׇלסט מיר קיין זאַך ניט שיקן אויב דו ווילסט ניט אׇנטאׇן
מיר פֿאַרדרוס. איך דאַרף דיר געבן צו פֿאַרשטיין אַז עס טרעפֿט עס
גייט פֿאַרפֿאַלן אויך און צודערצו דאַרפֿמען האׇבן צײַט און עס קאׇסט
געלט און מען האׇט קיין נוץ. איך זע דאׇך ווי לײַטן באַקומען
עטלעכע קיכעלעך מיט נאׇך עפּעס און דאׇס איבעריקע טאַקטור
און ווײַטער וואׇס דו האׇסט מיר ארויסגעשיקט אַ לײַלעך מיט האַנטעך.
צו וואׇס מ’נוצט עס אַז איך האׇב צום נוצן און צו האַלטן צוקאׇפּנס דאַרף
איך נישט. איך האׇב שוין גענוג געזען/געוועזן אין דער וועגנס און אׇן זאַכן
און מיט קליינע פּעקלעך איז גרינגער צו באַוועגן זיך. ניט
מײַנע כוחות, צו שלעפּן די פּעק דאַרף מען האׇבן קרעפֿטן. איך
בין צופֿרידן אז איך שלעפּ מײַנע פֿיס, איז מיר אויך גענוג.
מײַן ליבע און טײַערע ריוועלע, דו זאלסט ניט איילן מיט קיין
זאַך. אַז דו וועסט האׇבן, וועלן מיר אויך האׇבן ווען מיר וועלען
קומען צו אײַך. אין דער וועגינס איז אַלץ איבעריק, נאׇר ווען מען
קומט אויף אַן אׇרט דאַן קומט אַלץ צו נוץ. דו זאׇלסט אויף מיר

II

ניט האׇבן קיין פֿאַראיבל וואׇס איך שרײַב דאׇס אַלץ,
ווײַל דו ווײסט ניט ווי עס קומט דאׇ פֿאׇר מיט די פּעקלעך. עס קאׇסט
מי מיט געלט און קיין הנאה האׇט מען ניט און אין דער צײַט ווען איך דאַרף
(ניט) איך גיב זיך אן עצה. איך האׇב וואׇס איך דאַרף אויפֿן טאׇג און קיין
וועלטן קען מען ניט באַזאׇרגן איך האׇף אז עס וועט קומען אַמאׇל אונדזער ריי
און ווײַטער [וועלן מיר] שלעפן זיך מיט פּעק. בעסער שיק מיר אַ בריוו און אויב דו קענסט
אַ פֿאׇטאׇגראַפֿיע פֿון אײַך אַלעמען. אויב עס איז מעגלעך ווייס איך ניט און אויב עס איז
מעגלעך איז כאׇטש פֿון קינד וועט בײַ אונדז זײַן טײַערער ווי די פֿאַסולקעס,
מײַן ליבע און טײַערע ריוועלע. און דאׇס וואׇס דו שרײַבסט מיר וועגן קומען צו אונדז,
דו זאלסט אַפֿילו ניט איבערריידן אַזעלכענע זאַכן ווײַל איך האׇב קיין מאׇל ניט פֿאַרט-
ראַכט ווי קומט דאׇס צו דיר. ווען איך ווייס אַז איך שטאַרב שוין און איך וועל מיט
אײַך שוין ניט זען… איך שטאַרב נאׇך ניט. איך לעב ווי אַ לעבעדיקע. עס שטאַרבט זיך
ניט אַזוי גיך. נאׇר איין זאַך וועל איך בעטן בײַ דיר - חנהלעס אַדרעס. און ווען דו שרײַבסט
צו איר שרײַב פֿון אונדזערט וועגן, ווײַל איך האׇב דער גאַנצער צײַט געשריבן צו איר
אויפֿן אַלטן אַדרעס. איך האׇב פּשוט ניט געוווּסט וואׇס איבערצוקלערן, אׇבער איך
האׇב גיקראׇגן פֿון דיר דעם בריוו און פֿון אַפֿריקע האׇב איך נאׇך ניט קיין ענטפֿער.
איך שיק יעדער וואׇך אַ בריוו. איך ווייס פּשוט ניט וואׇס איבערצוקלערן וועגן זיי.
אַזוי האׇב איך קיין נייַע נייַעס. מיר זײַנען געזונט. מירהלע ביסלעכווײַז לערנט.
איך גרוש אײַך אַלעמען הערצלעכן גרוס מיט הייסע קושן דעם גרויסן ישראליקן. גיב איבער
פֿון אונדז. פֿון מיר אײַער גוטער פֿרײַנט, שרה אײַזנפֿעלד.
שיק בריוו אויפֿן זעלבן אַדרעס
ווײַל מיר האׇבן ניט אׇנגעשריבן הײַנט אונדזער אַדרעס.