מרים מתכמנת את הבריטים

על פי הסיפור, מרים שנולדה ב-1929-05-25 (לפחות לפי טופס הרישום שלה במחנה העקורים בלייפהיים) או אולי 1929-11-24 (לפי מסמך אחר בארכיון) נראתה צעירה מכפי גילה (18 בשנת 1947) ושיפוץ קטן של התעודות איפשר לה לעלות ארצה עם עליית הנוער. מבחינת רשויות המנדט ומדינת ישראל, היא היתה ילידת 1931-11-24 עד יומה האחרון.

כאן אני שומע לראשונה על רעיון נוסף להסתננות ארצה: רבקה תציג את סוניה בתור אמא שלה. אני לא חושב שהתרגיל הצליח כי דודה סוניה עלתה רק כשנה אחר כך, כנראה עם קום המדינה.

תמלול

14.8.1947

שלום לכם רבקה זאב וישראליקל.

שלום לכם יקירי. את מכתבכם מ-20.7 קיבלנו בשמחה. חוץ ממכתבכם קיבלנו גם מכתב מהדודה מאפריקה. גם אצלה אין חדשות. את כועסת עלינו כי אנו שום דבר לא דורשים משמואל ורסיס, כי אין צורך בשום דבר. באוכל ופרות אין כאן דוחק. אנחנו כאן מקבלים וקונים. ומה שלבגדים. אנחנו כאן הולכים ברגליים יחפות ומה שלובשים אנו בזה דַי. ובכן אין צורך לנו בשום דבר. עכשיו כתבו לי מה נשמע אצלכם. איך גָדֵל הילד. ומה שלום כל המכירים. אני מלאה תודות בעד הספרים שתשלחו לי כי זה יקל בַלימודים. ומה שנוגע לעליתנו. עכשיו כפר הנוער קיבל 500 סערטיפיקאטים אבל אני לא אוכל לעלות איתם כי לא רוצה אני להשאיר את אמא. רבקה אני חושבת כי את תוכלי לסדר את העניין עם אמא. הרי אותה שם המשפחה שלאחותך היתה. תוכלי לבקש מהסוכנות כי יש לך אימא בקפריסין אז תוכל אמא לעלות אלייך. ואני אעלה עם קיבוצי ואם לא אז אצטרך להישאר ולחכות על תורי הארוך. על זה שאת שואלת אותי אם החלטתי דבר מה אז אני אומר לך שעוד לא. אפשר שאת דבר מה חושבת על אודותי אז כתבי לי. אני רוצה לדעת את דעתך בעניין הזה אני גומרת את מכתבי הקצר כי אין אצלינו שום חדשות. אני גומרת את מכתבי. שלום שלום להתראות. אני שולחת אלף נשיקות ביחוד לישראליקל החביב עלי.

אני מקווה שתוכלי לסדר דבר מה בשביל אמא. אני מודה לך בעד זה. שלום שלום מרים שלכם.