1947-08-14 סוניה בקפריסין לא מעוניינת בהלוואה

תרגום - נאוה ליטבק, בעריכתי

לאהובה היקרה מכל,
לריבה’לה, וולוול וישראליק האהובים והיקרים.

ראשית אני יכולה לכתוב לך שהיום קיבלנו את המכתב שכתבת לנו ב-19 לשביעי וב-20 לשביעי.

ריבה’ל היקרה והאהובה שלי, אני מודה לך על ליבך הטוב, על שאת כותבת לי שאקח ממך הלוואה. אל תדאגי ואל תמהרי. כאשר נגיע אנחנו נכביד עלייך מספיק. מי יש לנו בארץ. אין לנו אף אחד מלבדך להכביד עליו. אני מודה לך אלפי תודות על כך שאת כותבת לנו מכתבים. אני יכולה לכתוב לך שקיבלתי היום באותו זמן שקיבלתי את מכתבך מכתב מאפריקה וגם מגרמניה מגיסתי לשעבר, אשתו של דוד. היא נמצאת לא רחוק מחנה’לה. היא כתבה לי דרישת שלום מחנה’לה כי כשאני כותבת מכתב לחנה’לה, אני כותבת לה באותו הזמן דרישת שלום. הן היו כל הזמן ביחד.

רײזה זלדה כותבת לנו שאם נצטרך משהו שנכתוב לה והיא תשלח לי. אינני יודעת מה לכתוב לה בקשר לכך. אולי אכתוב לה שתשלח לך מייד מה שהיא יכולה כיוון שכאן אינני זקוקה [לדבר]. דברים שהיא יכולה לשלוח לי למקום שאליו אנחנו הולכים זה טוב. לקפריסין צריך רק בשביל להחליף[??]. יותר מזה לא צריך וגם אם היא יכולה לשלוח כסף איני צריכה להיסחב כאן עם כסף. אם יחסר לי אני יכולה למצוא עצה כיוון שיש לי כאן מכרים. היינו השנה ביחד כאשר השתחררנו מהיטלר.

חוץ מזה אין אצלנו כל חדש. אנחנו חיים ומקווים שיגיע הזמן שנוכל לשוחח על מה שמעיק על לבנו. ויֵקַל לנו בלבנו. אני שולחת דרישת שלום ומנשקת אלפי נשיקות את ישראליק. אני כבר סופרת את הרגעים עד שאוכל לאמץ אותו אל לבי. דרישת שלום לוולוול. אני מודה לכם.

שרה אייזנפלד.

מקור

צו מײַנע ליבע און טײַערסטע.
צו מײַן ליבע און טײַערע ריוועלע וועלוול מיט ישראליקן.
ערשטן קען איך דיר שרײַבן אז מיר האׇבן הײַנט באַקומען דײַן
בריוו וואׇס דו האׇסט אונדז געשריבן דעם 19/7 און דעם 20
אויך אין זיבעטין מײַן ליבע און טײַערע ריוועלע
איך דאַנק דיר פֿאַר דײַן גוט האַרץ וואׇס דו שרײַבסט מיר אַז איך זאׇל נעמען אויף
דײַן קאׇנטע זאׇרג זיך ניט און אייל זיך ניט. מיר וועלן קומען וועלן מיר
גענוג דיר באַשווערן וועמען האׇבן מיר אין לאַנד. אַחוץ אייַך האׇבן מיר קיינעם ניט
וועמען צו באַשווערן. איך דאַנק דיר טויזנטער מאׇל פֿאַר דײַן שרײַבן בריוו צו
אונדז. איך קען דיר שרײַבן אַז איך האׇב באַקומען פֿון אַפֿריקע אַ בריוו הײַנט גלײַך
מיט דײַן בריוו און פֿון דײַטשלאַנד פון מײן שוועגערין די גיוועזענע דאווידז פֿרוי.
זי איז ניט ווײַט פֿון חנהלען זי האׇט מיר געשריבן פֿון חנהלען אַ גרוס
ווײל ווען איך שרײַב פֿאַר חנהלען בריוו שרײַב איך גלײַכצײַטיק צו איר אַ
גרוס. זיי זײַנען די גאַנצע צײַט געוועזן צוזאַמען ? רײזע זעלדע שרײַבט
צו אונדז ווען מיר דאַרפן עפּעס זאׇלן מיר איר שרײַבן וועט צו מיר
שיקען. איך ווייס איר ניט וואׇס צו שרײַבן וועגן דעריין. אפֿשר זאׇל איך
איר שרײַבן אַז זי זאׇל צו דיר גלײַך שיקן וואׇס זי קען ווײַל דאׇ דאַרף
איך ניט. וואׇס קען זי מיר שיקן עפּעס פֿון זאַכן אויף דאַנען וווּ מיר גייען איז גוט.
אויף ציפֿערן מען דאַרף נאׇר אויף צום בײַטן. מער דאַרף מען נישט און אויך זי קען געלט
דאַרף איך ניט שלעפּן זיך מיט געלט דאׇ. ווען וועט מיר אויספֿעלן קען נאׇך זיך
געבן אײן עצה ווײַל איך האׇב דאׇ באַקאַנטע. מיר זײַנען געווען הײַיאׇר צוזאַמען
ווען מיר זײַנען געוואׇרן באַפֿרײַט פֿון היטלערן. אַזוי איז בײַ אונדז קײנע נײַעס.
מיר לעבן און מיר האׇפן אַז עס וועט נאׇך קומען די צײַט אַז מיר וועלן קענען
דורך ריידן זיך דעם שווערקײט פֿון אונדזערע הערצער. עס וועט אונדז ווערן גרינגער
אויף אונדזערע הערצער. איך גרוס און קוש טויזנטער מאׇל ישראַליקן. איך צייל שוין די מאׇמענ-
טן אַז איך זאׇל שוין קענען [אים] צודריקן צו מײַן האַרצן. איך גרוס וועלוולען. איך דאַנק אײַך אַלעמען
פֿון מיר שרה אייַזנפֿעלד.