ורסס מבקרים בתל־אביב

שמואל ורסס היה חבר של סבא וסבתא בבית הספר בווילנה. ב־1938 הוא למד ספרות באוניברסיטה העברית, ובא עם אישתו רחל לבקר את רבקה בתל־אביב. אינני יודע מה רבקה חששה לגבי אחיה (הירש, הגיעו לידינו כמה מכתבים ממנו); משפחת גורפיין מרחוב דיזנגוף 260 המוזכרת כאן נשארה מיודדת עם סבא וסבתא במשך כל חייהם.

תרגום - נאוה ליטבק, בעריכתי

ירושלים 23.5 1938
רבקה! מה נשמע אצלך. האם יש חדשות מאז הנסיעה שלנו?
אני ורחל מזכירים אותך בכל הזדמנות. אנחנו מודים לך על הכנסת האורחים בה קיבלת
אותנו. אני חושב שזה היה מכל הלב. כתבי לי אם החשש שלך בקשר לאחיך בווילנה
היה מוצדק. הייתי רוצה שתטעי במקרה הזה.
כתבי לנו מתי את רוצה לבוא אלינו. אנחנו מאד רוצים שתהיי אצלנו בירושלים.
אנחנו שולחים שני תצלומים. השאר לא יצאו מוצלחים.
הפעם אֵלת הצילום לא האירה לנו פנים. אם לא קשה לך תטפלי בשבילנו
בחבילה שנמצאת אצל גורפיין (דיזנגוף 260). גשי לקבל אותה ושלחי לנו אותה
עם מישהו שנוסע לכאן ממילא או ב”אגד” או בדואר. אנחנו נכסה את ההוצאות.
מווילנה כתבו לי שהמורה קַסַר נפטר.
כתבי לנו לעיתים קרובות. עני מייד.
רבקה! מולקֶה השתלט לי על כל הטריטוריה - בפעם
הבאה אהיה כבר חכמה יותר – בואי אלינו. אנחנו מחכים לך תמיד. כשיהיה לך נוח. תהיי בריאה.
כתבי מהר.

מקור

ירושלים 23.5 1938
רבקה! וואׇס הערט זיך בײַ דיר. צי איז פֿאַראַן נײַס פֿאַר דער צײַט
פֿון אַוועקפֿאׇרן אונדזערן פֿון תל-אביב? – איך
און רחל דערמאׇנען דיך בײַ יעדער געלעגנהייט. מיר דאַנקען דיר פֿאַר דער גאַסט-
-פֿרײַנדלעכקייט מיט וועלכער דו האׇסט אונדז אויפֿגענומען. איך מײַן ??? ???
געווען אויפֿריכטיק. שרײַב מיר, צי איז דײַן פחד וועגן דײַן ברודער אין
ווילנע געווען באַרעכטיקט. כ’וואׇלט וועלן דו זאׇלסט זיך טועה זײַן אין דעם פֿאַל
שרײַב אונדז ווען ווילסטו קומען צו אונדז. מיר וואׇלטן דיר שטאַרק
וועלן זען בײַ אונדז אין ירושלים. מיר שיקן דיר צוויי פֿאׇטאׇגראַפֿיעס
די איבעריקע זיינען ניט געלונגען. דאׇס מאׇל איז די געטין פֿון פֿאׇטאׇ-
גראַפֿיע געווען לײַטזעליקער צו אונדז…אויב דיר איז ניט צו שווער
באַזאׇרג אונדז מיטן פּעקל וואׇס געפֿינט זיך בײַ גאׇרפײַנען (דיזנגאׇף 260)
נעם עס אׇפּ און שיק אונדז איבער דורך אַ געלעגנהײַט אׇדער אפֿשר דורך
“אגד” אׇדער דורך פּאׇסט. די הוצאות וועלן מיר דעקן.
פון ווילנע האׇט מען מיר געשריבן, אַז דער לערער קאַסאַר איז געשטאׇרבן.
שרַַב אונדז אׇפֿטער. ענטפֿער גלײַך. רבקה! מולקע האׇט מיר פֿאַרנומען
די גאַנצע טעריטאׇריע – אַ צווייט מאׇל וועל איך שוין זײַן קלוגער – קום צו אונדז.
מיר וואַרטן אויף דיר אַלע מאׇהל. ווען דיר איז בַאקוועם. זײַ געזונד.
שרײַב שנעל.

אֵלת הצילום לא האירה לנו פנים

לפי הגיל של המצולמים והים ברקע, ייתכן שזה אחד “התצלומים הלא מוצלחים” מהביקור