ורסס מתקדם בלימודים לתואר שני

שמואל ורסס היה חבר של סבא וסבתא בבית הספר בווילנה. הוא מספר כאן, במידה של סרקאזם, שהמצב באירופה מתדרדר (12 יום קודם הונגריה נגסה בצ’כוסלובקיה), המרד הערבי הגדול טרם דוכא, אבל לפחות התואר שלו בספרות עברית מתקדם יפה. חצי שנה קודם, במאי, בני הזוג ורסס ביקרו את סבתא בתל אביב. כאן הם מזמינים אותה לבקר בירושלים בחנוכה.

מי היה קובנר מווילנה שביקר אותם בירושלים? ייתכן שזה היה בֶר קובנר, הידוע יותר בשם מאיר וילנר, בן דודו של אבא קובנר, שעל־פי ויקיפדיה עלה לארץ באותה שנה ולמד גם הוא באוניברסיטה העברית.

מתגם לא ידוע, בעריכתי

ירושלים, 14/11/38

ערב טוב, רבקה!

בחדשים האחרונים ההתכתבות שלנו עם העולם היתה מאד צולעת. וכפי שאת רואה, גם את נפלת קרבן לקמצנות שלנו בכתיבה. הייתי טרוד מאד בהכנות למבחן הבגרות הראשון שלי, וממש לא נותרה לי דקה פנויה. או שלא היה מצב רוח להשתפכות רגשית, כשבחוץ שרקו הכדורים, ומכונות יריה השלימו את ה”קונצרט”, או שמבעד החלון היטלר שאג מתוך מגבר רדיו, ממש כמו גוי שיכור. אבל כעת באה “הפסקת אש” לעולם, את צ’כוסלובקיה קברו, את המבחן שלי עברתי בהצלחה בשבוע שעבר, אז אפשר לגשת לעשות סדר בהתכתבות שהוזנחה.

הלימודים באוניברסיטה כבר התחילו. השנה הזאת תהיה עבורי מלאה בעבודה קשה, ואם אצליח להוציא לפועל את תכניתי הידועה, יהיה לך בעוד שנה חבר, בעל תעודת ‘מאסטר’ טרי. כמובן שמימוש התכנית הזאת, תביא איתה גם עניינים מתוקים כאלו, כמו פרנסה וכדומה. אבל דווקא במובן הזה לא חל אצלנו שום שינוי לטובה. למרות שבשטח הלימודים שלי, עלי לציין שורה של הצלחות. קודם כל, אני עטור תהילה; לפרס נובל עדיין לא הגעתי בינתיים, אבל לפרס ביאליק לספרות עברית באוניברסיטה – כן. שזה אומר גם כבוד וגם כסף. כשתבואי לביקור אלינו לירושלים, נוכל לשוחח על כך בפרטות. בכלל אני מוכרח לציין, שהמכתב הנוכחי שלי נכתב מלכתחילה למטרה הזאת, שאת תבואי אלינו. כל הקיץ את דוחה את בואך, את מחפשת תירוצים מתחת לאדמה. אבל השתיקה הארוכה שלנו, עדיין אינה אומרת שוויתרנו על ביקורך. למרות שכעת נסיעה מתל אביב לירושלים היא לא מהדברים הקלים, אבל אם רק יש לך אפשרות, בואי אלינו. אני ורחל ממתינים לך תמיד. אלא אם כן את עובדת – אז זה משהו אחר. אנו רוצים כבר לראות אדם קרוב, ולדון בעניינים מוכרים וקרובים ללב. בקיצור, אנו רוצים לראות אותך אצלנו לכל הפחות בחנוכה, לאכול לביבות סביב השולחן שלנו. אני חושב שאת תקבלי את ההזמנה שלנו, אם יש לך רק את האפשרות המינימלית לכך. בכל אופן, כתבי לנו תשובה, וספרי הכל על עצמך: על חייך, ואולי גם על מחשבותייך… שמרי עבורי את עיתוני ה”טאג” מווילנה, כאן אי אפשר למצוא אותם לרפואה.

מולקע

---

רבקה היקרה!

האמת היא שאת לא בסדר, כשחברה טובה לא מקבלת מכתבים מחברים שלה, אז מותר לה לשאול - למה!

אז את רואה שאני מנצלת את שהותי בארץ ישראל, ולומדת להיות חוצפנית. במקום לבקש ממך סליחה עד שהתעצלנו מלכתוב – אני מטיפה לך מוסר!!!

אז איפוא, הרבה מקום מוליק לא השאיר לי, כי הוא רוצה שאלמד כמה שיותר פילוסופיה לקראת המבחן הבא, לכן אני עושה זאת הפעם בקיצור.

את החדשות שלנו שמוליק כבר הודיע לך, אני יכולה רק להוסיף, שאכן תעשי מאמץ ותבואי בהקדם האפשרי, אולי בזכות זאת אמצא עבודה… בואי איפוא אלינו לחנוכה, לאכול לביבות חמות, אם זה רק בגבולות האפשרויות שלך. נמצא כעת אצלנו קובנר, מווילנה.

היי בריאה,
רחל