וולף כותב על בלומה כלשהי
לדובה, אימא של סבתא רבקה, היו שלוש אחיות שגרו בווילנה: ריבה, סוניה ובלומה, אח הסל שגר בכפר, והאחות רוזה שגרה בדרום אפריקה. ייתכן שבמכתב הזה וולף מתאר את צרותיה הרומנטיות של גיסתו בלומה.
תאריך לא ידוע, לפני הכיבוש הנאצי.
תרגום
נאוה ליטבק
רבקה היקרה שתהיי בריאה,
היום זה כבר שבועיים שלא קיבלתי מכתב. בדרך כלל כשכבר רגילים לקבל מכתבים לעיתים קרובות בתקופות טובות קשה לסבול. וזה קשה בפרט בתקופה כזו. רבקה יקרה, אצלנו הכל כפי שהיה. כמו שכבר אמרתי פעמים רבות בקשר לבלומה, כשמדברים לפעמים עם אחרים שלא מבינים את החיים ושואלים, אז כיוון שבקרוב הוא ישוב אליה והיא עדיין לא התחתנה ושום מציאות מיוחדות לא מחכות לה, הרי שאין לספק לאחר פתרון לשאלה, אך מה אפשר להסביר להם כאשר בינתיים הם “הכל כפי שהיה”. שניהם עדיין לא השתנו ולו כחוט השערה. כלומר, אחרי התנסות כזו וכמה שנים בהם חיו חיים הרוסים, הם לא למדו מזה דבר. זאת אומרת, שאותו חצקל מעדיף לקחת את הילד לקולנוע ואחר כך לאכול עוגות וגלידה בבית הקפה במקום לתת בשביל הילד כמה זלוטי בשביל ספר ולימודים חיוניים. והיא, שתהיה בריאה, תשתדל לעשות מזה עניין גדול רק כדי להראות מי צודק?
רבקה יקרה, אינני יודעת מדוע כתבתי לך את זה. אני חושבת שאת יודעת את כל זה וזה כבר לא כדי לכתוב, אלא, אלא הזכרתי לך שאצלנו הכל כפי שהיה. אנחנו בריאים, עובדים קשה, מתפרנסים וכל יום מחכים למחר שהכל כבר יהיה ממש טוב, אבל, אם לומר את האמת, אנחנו בעצמנו איננו יודעים אם צריך באמת לבקש שיהיה טוב יותר כיוון שצריכים להיות מרוצים, ודאי בזמנים אלה, כשטוב לנו, ולא צריך להעמיד פנים שאנו מסכנים, ללא סיבה.
רבקה יקרה, האמיני לי שלפעמים מציק לי שאני רואה איך כולם שולחים מה שלא יהיה ואת תוכלי פעם לחוש איזו הנאה זה גורם להורים כאשר הם שולחים לפעמים אפילו משהו שלא כל כך נחוץ. אני חושב שאולי מוכר לך הביטוי “יותר משהעגל רוצה לינוק רוצה הפרה להיניק” ולמען האמת להשביע רצון זה אחד הדברים הקלים מבחינתנו. אנחנו מרגישים שמצבך קצת הורע, שאת עייפה מאד, אבל מה אני יודע. ואני באמת שואל אותך מדוע את כל כך מתעקשת ואינך יכולה להעניק לנו בשמחה ולו רק הנאה שכזו שעדיין לא תיארנו [לעצמנו] טובה ממנה (בעבר), ועוד נשאר ממנה לעתיד. כך שרבקה יקרה שלי, בתנו, עשי להורייך טובה, תבחרי משהו חיוני ואפשרי וכתבי לנו ואנחנו נשלח לך לעיתים קרובות. תהיי בריאה כפי שמאחל לך אביך. אמא שתהיה בריאה כותבת בעצמה.
ריבה’לה, כיוון שאת מבקשת שאכתוב לך כמה מילים – אני בריאה ואני עובדת, אך אף על פי כן כל רגע אני מזכירה אותך, שאת לבדך, ואת צריכה לדאוג לעצמך.
וולוול כתב שהלכת לאכול במסעדה עם האדון. …. …. מבקשת שתשלחי עוד גלויה.
מקור
טייַערע רבקה זאׇל זײַן געזונד
הײַנט שוין ניט דערהאַלטן שוין ניט אַ צוויי וואׇכן
קיין בריוו. געוויינלעך אַז מען איז שוין צוגעוווינט
אׇפֿטער צו באַקומען א בריוו איז שווער די
בעסטע צײַט צו לײַדן און בּפֿרט אין אַזאַ צײַט
קומט דאׇס אויס שווער. טייַערע רבקה בײַ
אונז איז אַלץ ווי געווען ווי איך האׇב שוין
געזאׇגט פֿיל מאׇל וועגן בלומען אַז
מען רעדט אַמאׇל מיט אַנדערע וואׇס פֿאַרשטייען
ניט דעם לעבן און זיי פֿרעגן אַז ווי באַלד בקרוב
ער וועט צוריק צו זי אׇנקומען און זי האׇט
נאׇך ניט חתונה געהאַט און קיין באַזונדער
גליקען שטייען איר אויך ניט פֿאׇר איז
דאׇך טאׇר די פֿראַגע פֿאַר דעם צווייטן ניט
פֿאַרענטפֿערט אׇבער וואׇס קען מען זיי דערקלערן
ווען אין דער אמתן זייַנען זיי נאׇך דערווײַלע
“אַלץ ווי געווען”. זיי האׇבן זיך נאׇך ניט געביטן
ביידע אַפֿילו אויף אַ האׇר. דאׇס הייסט
נאׇך אַזאַ איבערלעבעניש אַ פּאׇר יאר צעבראׇכן
לעבן געפֿירט און ניט געלערנט פֿון דעם
גאׇרניט. דער זעלבער חצקל וועט בעסער
נעמען די קינד אין קינאׇ און נאׇך דעם אויף
טשאַסטעס אׇדער לאׇדע און צוקערניע… איידער
געבן פֿאַר דעם קינד אַ פּאׇר זלאׇט אויף אַ נייטיקן
בוך און שיל און זי זאׇל געזונט זײַן
וועט זיך סטאַרען צו מאַכן פֿון אַ וואׇרט אַ קוואׇרט.
נאׇר ווײַזן איז ווער גערעכט? טייַערע
רבקה איך ווייס ניט צו וואׇס איך האׇב
דיר דאׇס געשריבן. איך מיין אז דו ווייסט
דאׇס אַלץ און עס איז שוין ניט כדי צו שרײַבן
נאׇר נאׇר איך האׇב דאׇס דיר דערמאׇנט
אַז בײַ אונדז איז אַלץ ווי געווען. מיר זײַנען
געזונט, האׇרעווען, מאַכן אַ לעבן און אַלע
טאׇג וואַרטען מיר אויף מאׇרגן ווען עס וועט
שוין ווערן גאׇר גוט אׇבער דעם אמת
גערעדט ווײסן מיר אַליין ניט אויב מען
דאַרף גאׇר בעטן אויף בעסער ווײַל
מען דאַרף זײַן צופֿרידן. געוויס בייַ
הײַנטיקער צײַט איז אונדז נאׇך גוט און
מען דאַרף ניט אומזיסט מאַכן זיך נעבעך.
טײַערע רבקה גלויב מיר אַז וויפֿל מאׇל
פֿאַרדריסט מיר זייער, איך זע ווי אַלע שיקן
צו וואׇס עס איז און דו וועסט קענען דאׇס
אַמאׇל פֿילן וואׇס פֿאַר אַ פֿאַרגעניגן פֿאַר
עלטערן ווען זיי שיקן אַמאׇל צו ווען אַפילו
וואׇס איז ניט אזוי נייטיק. איך מיין אַז
דיר וועט אפֿשר זײַן באַקאַנט דער אויסדריק
פֿון אַמאׇליקע ווערטלעך: יותר משהעגל רוצה
לינק הפרה רוצה להיניק און געוויינלעך איז
דאׇס בײַ אונז פֿון דער גרינגסטער זאַך זיך צו
באַפֿרידיקן, פֿילן אַז דו ביסט א ביסל
דערנידערט געוואׇרן, מיד אין גאַנצן אׇדער
וואׇס ווייס איך. פֿרעג איך בײַ דיר טאַקע
פֿאַרוואׇס ביסטו אזוי אײַנגעעקשנט און דו
פֿאַרגינסט אונדז ניט אַפֿילו אַזאַ פֿאַרגעניגן
ווען קיין בעסערע האׇבן מיר נאׇך אין דער
פֿרגאַנגענהייט ניט געצייכנט און עס בלייַבט
דאׇס נאׇך אַלץ צו דער צוקונפֿט. אַזוי, מייַן
טייַערע רבקה אונדזער טאׇכטער, טו די עלטערן
די געפֿעליקייט און קלייַב אויס וואׇס נוציקער
און וואׇס איז מעגלעך און שרײַב אונדז, וועלן מיר
דיר אׇפֿטער צושיקן. זײַ געזונד ווי עס ווינטשט
דײַן פֿאׇטער. די מוטער זאׇל געזונט זײַן שרײַבט
אַליין. [כתב יד שונה] ריוועלע, אַזוי ווי דו בעטסט
אַז איך זאׇל דיר שרײַבן אַ פּאׇר
ווערטער איך בין געזונט און
איך אַרבעט נאׇר פֿונדעסט-
וועגן יעדער מינוט דער-
מאׇן איך דיר וואׇס דו ביסט
איינע אַליין, דו האׇסט [צו] זען
עלנט פֿאַר זיך [צו] באַזאׇרגן.
וועלוול האׇט געשריבן
אַז דו ביסט געגאַנגען
עסן אין רעסטאׇראַן
מיט דעם הער.
…
וועט דיר בעטן אז דו וועסט שיקן נאׇר/נאׇכ קאַרטע…
Comments