ויקטור כותב ברוסית

תרגום - TransThat

וולוול היקר!

אני כותב לך ברוסית (ואולי צדקת!). את מכתבך הקצרצר קיבלתי בזמן, ז”א שבועיים אחרי המשלוח. התעכבתי עם התשובה. תחילה אשתי הייתה חולה, אחרי זה אני עצמי, אחרי זה יחד, אחר כך אחד הנכדים שבר את היד, ולאחר מכן אותו אחד נכווה ביד השנייה וכך אחד אחרי השני. נקווה שהפס (הרצף) הזה נגמר. עכשיו הכול שוב נכנס לנורמה. החלמנו אט-אט. עובדים. לנכד הורידו את הגבס ועם היד הכול בסדר. היד השנייה החלימה אחרי הכוויה. הבת (הבכורה) עברה לדירה החדשה. לפי התנאים של מוסקבה הדירה טובה. הנכד השני (זה שחי יחד איתנו) החל להתאמן בהחלקה על קרח. מלאו לו 6 שנים ב29 לינואר. ילד טוב ומוכשר. אבל רזה מאוד. ובכלל כל אלה פרטים קטנים של החיים. את הכול אי אפשר לתאר במכתב – לא משנה כמה תשתדל. כדי לקבל מושג איך אנחנו חיים צריך לראות את הכול במו עיניך, ולדבר, להחליף דעות על מה שראית. ככל שאתה נהיה מבוגר יותר, כך אתה נזכר בנעוריך לעתים קרובות יותר. מתחשק לדעת מה קרה לחברים מתקופת הנעורים. איך הם חיים? איך השתנו? אבל כמעט כולם אבדו, התפזרו. זה לא בר ביצוע לצערי. ובכל שנה זה הופך יותר ויותר לא-מציאותי. אבל למרות הכול אנו חיים ומחזיקים מעמד. אני מחכה למכתבך המובטח, המפורט.

נשיקות וחיבוקים, ויקטור

דרישת שלום לבבית לרבקה, הילדים, הנכדים ומכרים אחרים.

ויקטור.